מסמך זה מכיל 50 שאלות ותשובות בנושא מנגנוני חסם עצב-שריר, פיזיולוגיה של צומת העצב-שריר, ותרופות המשפיעות על הולכה עצבית-שרירית.
א) אגוניסט תחרותי בקולטני אצטילכולין (AChRs)
ב) אנטגוניסט תחרותי בקולטני אצטילכולין (AChRs)
ג) חסימה בלתי הפיכה של תעלות יונים
ד) עיכוב האנזים אצטילכולין אסטראז
ב' (נכון): חסמים לא-מקטבים (NDMRs) פועלים כאנטגוניסטים (חוסמים) תחרותיים של הקולטנים לאצטילכולין. הם מונעים גישה של אצטילכולין לאתר הקישור שלו בקולטנים הניקוטיניים הפוסט-סינפטיים.
א' (שגוי): אגוניסטים בקולטני AChR הם חומרים מקטבים (depolarizing), כמו סוקצינילכולין, המפעילים תחילה את הקולטן.
ג' (שגוי): המנגנון העיקרי הוא תחרותי והפיך. רק בריכוזים גבוהים מאוד נוסף מנגנון לא-תחרותי של חסימת תעלה.
ד' (שגוי): עיכוב האנזים הוא מנגנון הפעולה של תרופות היפוך כמו נגוסטיגמין.
א) דופמין
ב) סרוטונין
ג) אצטילכולין (ACh)
ד) נוראפינפרין
ג' (נכון): ההולכה העצבית-שרירית תלויה בעיקר באצטילכולין (ACh) כטרנסמיטר הטבעי.
א', ב', ד' (שגויים): דופמין, סרוטונין ונוראפינפרין הם נוירוטרנסמיטרים חשובים במערכת העצבים המרכזית והאוטונומית, אך אינם המתווכים העיקריים בצומת העצב-שריר השלדי.
א) נגוסטיגמין
ב) אטרופין
ג) סוגמדקס
ד) סוקצינילכולין
ג' (נכון): סוגמדקס, ציקלודקסטרין מהונדס, הוא תרכובת חדשנית שהופכת שיתוק על ידי חסמי שרירים סטרואידיאליים בלבד (כמו רוקורוניום ווקורוניום) באמצעות אנקפסולציה של מולקולת התרופה.
א' (שגוי): נגוסטיגמין הוא מעכב אצטילכולין אסטראז.
ב' (שגוי): אטרופין הוא אנטגוניסט מוסקריני.
ד' (שגוי): סוקצינילכולין הוא חסם שרירים מקטב.
סוגמדקס יוצר מבנה כלוב מולקולרי המקיף את מולקולת החסם הסטרואידיאלי, מנטרל אותה ומונע את קישורה לקולטני אצטילכולין.
מאפשר היפוך מהיר ויעיל של חסם עצב-שריר, גם בחסם עמוק, ללא תלות במנגנונים פיזיולוגיים.
א) קבוצת קולטני אצטילכולין בקצה הלוחית המוטורית
ב) נוירון מוטורי בודד וכל תאי השריר שהוא מעצבב
ג) צומת עצב-שריר בודדת
ד) מקטע בודד של סרקומר בשריר
מאפייני היחידה המוטורית
View more
א) חסימת קולטני אצטילכולין פוסט-סינפטיים
ב) גירוי יתר של שחרור אצטילכולין
ג) פירוק חלבוני SNARE ומניעת שחרור אצטילכולין
ד) עיכוב האנזים אצטילכולין אסטראז
ג' (נכון): הרעלן הבוטוליני גורם לשיתוק על ידי עיכול סלקטיבי של אחד או כל חלבוני ה-SNARE. פעולה זו חוסמת את האקסוציטוזה של השלפוחיות ובכך מונעת שחרור אצטילכולין מקצה העצב.
א' (שגוי): זוהי פעולתם של חסמי שרירים לא-מקטבים.
ב' (שגוי): הרעלן מונע שחרור, לא מגרה אותו.
ד' (שגוי): זוהי פעולתם של אנטיכולין-אסטראזים.
הרעלן נקשר לקצה העצב ונכנס לתוכו באנדוציטוזה
פעילות פרוטאזה ספציפית מפרקת חלבונים החיוניים לשחרור שלפוחיות
מניעת היתוך השלפוחיות עם ממברנת קצה העצב
א) התכווצות איטית ומתמשכת של שריר
ב) התכווצות סינכרונית של תאי השריר בתוך יחידה מוטורית
ג) היחלשות הדרגתית של תגובת השריר לגירוי חוזר
ד) פוטנציאל חשמלי ספונטני קטן בקצה הלוחית המוטורית
ב' (נכון): התכווצות סינכרונית של התאים ביחידה מוטורית נקראת פסיקולציה. היא נגרמת כאשר כל תאי השריר ביחידה מגורים בו-זמנית על ידי הנוירון המוטורי שלהם.
א' (שגוי): זוהי contracture.
ג' (שגוי): זוהי "דהייה" (fade).
ד' (שגוי): זהו פוטנציאל קצה לוחית מיניאטורי (MEPP).
נגרמות על ידי פעולת התרופה על קולטנים ניקוטיניים בקצה העצב, הגורמת לירי עצבי ולהתכווצות סינכרונית של יחידות מוטוריות שלמות.
פסיקולציות הן תופעה נראית לעין המקדימה את השיתוק הנגרם על ידי סוקצינילכולין. הן עלולות לגרום לכאבי שרירים לאחר הניתוח.
א) פסיקולציה (Fasciculation)
ב) דהייה (Fade)
ג) פוטנציאל פוסט-טטני (PTP)
ד) חסם שלב II (Phase II block)
ב' (נכון): "דהייה" (Fade) היא תופעה של היחלשות שריר המתרחשת עם גירוי עצבי חוזרני. תופעה זו יכולה להיראות במצבים של חסימה תפקודית של קולטני AChR פוסט-סינפטיים או ירידה במספרם (כמו במייסתניה גרביס).
א', ג', ד' (שגויים): אלו הן תופעות אחרות בצומת העצב-שריר בעלות מנגנונים שונים.
הגרף מציג את תופעת הדהייה בתגובת השריר לגירוי חוזרני. בעוד שבמצב תקין התגובה נשמרת כמעט ללא שינוי, במצב של חסם עצב-שריר או מייסתניה גרביס, התגובה נחלשת משמעותית עם כל גירוי עוקב.
א) סינתזה של אצטילכולין בקצה העצב
ב) פירוק אצטילכולין במרווח הסינפטי
ג) עיגון קולטני אצטילכולין לממברנת קצה הלוחית המוטורית
ד) חישת יוני סידן בשלפוחית הסינפטית
ג' (נכון): קולטני אצטילכולין (AChRs) מסונתזים בתאי השריר ומעוגנים לממברנת קצה הלוחית המוטורית על ידי חלבון ציטופלזמטי במשקל 43 kDa המכונה רפסין, ביחס של 1:1.
א' (שגוי): כולין אצטילטרנספראז אחראי לסינתזה.
ב' (שגוי): אצטילכולין אסטראז אחראי לפירוק.
ד' (שגוי): סינפטוטגמין הוא חיישן הסידן.
חלבון ציטופלזמטי במשקל 43 kDa המכיל מספר דומיינים המאפשרים אינטראקציה עם קולטני אצטילכולין ועם שלד התא.
יוצר קשרים עם קולטני אצטילכולין ביחס של 1:1 ומעגן אותם לממברנת השריר באזור קצה הלוחית המוטורית.
מסייע בהתקבצות (clustering) של קולטני אצטילכולין באזור הסינפטי, תהליך חיוני להולכה עצבית-שרירית יעילה.
א) חסם תחרותי לא-מקטב
ב) אגוניסט מקטב
ג) מעכב אצטילכולין אסטראז
ד) חוסם תעלות סידן
חסמים מקטבים (Depolarizing)
View more
א) הוא נקשר ישירות לחסם השרירים ומנטרל אותו
ב) הוא חוסם את הקולטנים הניקוטיניים בקצה העצב
ג) הוא מעכב את האנזים אצטילכולין אסטראז
ד) הוא פותח ישירות את תעלות היונים בלוחית המוטורית
ג' (נכון): נגוסטיגמין ותרופות אנטיכולין-אסטראז אחרות מעכבות את האנזים אצטילכולין אסטראז. עיכוב זה מונע את ההידרוליזה של אצטילכולין, מה שמוביל לעלייה בריכוזו. האצטילכולין המצטבר מתחרה עם ה-NDMR ומסלק אותו מהקולטן.
א' (שגוי): זהו המנגנון של סוגמדקס.
ב', ד' (שגויים): אלו אינם מנגנוני הפעולה של נגוסטיגמין.
נגוסטיגמין נקשר לאנזים ומעכב את פעילותו
ריכוז האצטילכולין במרווח הסינפטי עולה
האצטילכולין המצטבר מתחרה עם החסם הלא-מקטב על אתרי הקישור
הקולטנים משתחררים מהחסם ומאפשרים הולכה עצבית-שרירית תקינה
א) היפוקלמיה חמורה
ב) ברדיקרדיה קיצונית
ג) היפרקלמיה ודום לב
ד) חום ממאיר (Malignant Hyperthermia)
ג' (נכון): במצבי פתולוגיה כמו כוויות נרחבות, מתרחש ריבוי (upregulation) של קולטני אצטילכולין (בעיקר עובריים ו-α7) על פני כל ממברנת השריר. מתן סוקצינילכולין גורם לפתיחה ממושכת של תעלות יונים אלו על שטח פנים גדול, מה שמוביל לדליפה מסיבית של אשלגן מתאי השריר אל הדם. ההיפרקלמיה הנוצרת עלולה לגרום להפרעות קצב מסוכנות, כולל פרפור חדרים ודום לב.
א', ב', ד' (שגויים): אלו אינם הסיבוכים העיקריים הצפויים במצב זה.
א) עמידות מוגברת, הדורשת מינון גבוה יותר
ב) רגישות מוגברת, הדורשת מינון נמוך יותר
ג) תגובה תקינה ללא צורך בשינוי מינון
ד) התפתחות מהירה של חסם שלב II
ב' (נכון): תסמונת למברט-איטון היא מחלה אוטואימונית הגורמת לירידה בשחרור אצטילכולין מקצה העצב. מכיוון ששולי הבטיחות של ההולכה העצבית כבר פגועים, חולים אלו מראים רגישות מוגברת הן לחסמים מקטבים והן לחסמים לא-מקטבים.
א' (שגוי): עמידות צפויה במצבים של upregulation של קולטנים.
ג' (שגוי): המחלה משפיעה באופן ישיר על ההולכה העצבית-שרירית.
ד' (שגוי): חסם שלב II קשור לסוקצינילכולין.
נוגדנים כנגד תעלות סידן מסוג P/Q בקצה העצב המוטורי, המובילים לירידה בשחרור אצטילכולין.
שולי הבטיחות של ההולכה מופחתים משמעותית, מה שהופך את המערכת לרגישה יותר לחסמים.
הפחתת מינון חסמי שרירים, ניטור קפדני של ההולכה העצבית-שרירית, והיערכות להנשמה ממושכת.
א) ינטרל את השפעת חסם השרירים
ב) לא ישפיע על החסם העצב-שרירי
ג) יגביר (יעשה פוטנציאציה) את השפעת חסם השרירים
ד) יקצר את משך הפעולה של חסם השרירים
ג' (נכון): מגנזיום מפחית את שחרור האצטילכולין מקצה העצב על ידי חסימת כניסת סידן דרך תעלות סידן מסוג P. מנגנון זה גורם לחולשת שרירים ומגביר את ההשפעה של חסמי שרירים, הן אצל האם והן אצל היילוד.
א', ב', ד' (שגויים): המגנזיום מחזק ומאריך את החסם, ולא מחליש או מקצר אותו.
א) רוקורוניום
ב) וקורוניום
ג) אטרקוריום
ד) סוקצינילכולין
ד' (נכון): סוקצינילכולין הוא אגוניסט דה-פולריזטורי של קולטני אצטילכולין ניקוטיניים, הפועל על לוחות הקצה המוטוריים של שרירי השלד. השפעתו הראשונית היא דה-פולריזציה מתמשכת של ממברנת תא השריר, המובילה תחילה להתכווצויות קצרות (פסיקולציות) ולאחר מכן לשיתוק רפה (שלב I בלוק). עם זאת, שרירי העין החוץ-עיניים (extraocular muscles) מגיבים באופן ייחודי לסוקצינילכולין. הם מכילים צפיפות גבוהה יותר של קולטני אצטילכולין ניקוטיניים, הן בנקודות הצומת (junctional) והן מחוץ לנקודות הצומת (extrajunctional), ובעלי רגישות יתר לאצטילכולין ולדפולריזציה. חשיפה לסוקצינילכולין גורמת להם להתכווצות טונית מתמשכת (contracture) במקום שיתוק רפה מיידי, זאת בשונה מרוב שרירי השלד האחרים. התכווצות זו מובילה למשיכה חזקה של גלגל העין כנגד ארובת העין, מה שמעלה את הלחץ התוך-עיני (IOP) ב-8-10 מ"מ כספית. עלייה זו בלחץ נמשכת בדרך כלל כ-1-2 דקות. במקרים של פגיעת גלגל עין פתוחה (open globe injury), עלייה זו בלחץ התוך-עיני, אף שהיא חולפת, עלולה באופן תיאורטי להגביר את הסיכון לפליטת תוכן העין (extrusion of ocular contents) או להחמיר את הפגיעה הקיימת. למרות שהמשמעות הקלינית המדויקת של עלייה זו שנויה במחלוקת מזה שנים רבות ואין הוכחה חד-משמעית כי היא אכן גורמת באופן ישיר להחמרה קלינית, עקרון ה- "primum non nocere" (ראשית, אל תזיק) מוביל להמלצה להימנע ממתן סוקצינילכולין במקרים אלו, ולבחור בחלופות בטוחות יותר.
א', ב', ג' (שגויים): רוקורוניום, וקורוניום ואטרקוריום הם כולם חסמים לא-מקטבים (non-depolarizing neuromuscular blockers). הם פועלים על ידי תחרות עם אצטילכולין על קשירה לקולטני אצטילכולין ניקוטיניים בלוח הקצה המוטורי, מבלי לגרום לדה-פולריזציה. בכך הם מונעים את כיווץ השריר וגורמים לשיתוק רפה ללא התכווצויות ראשוניות או עלייה בלחץ התוך-עיני. לכן, הם נחשבים לחלופות בטוחות יותר במקרים של פגיעת גלגל עין פתוחה.
א) הגברת ריכוז ה-ACh במרווח הסינפטי, המתחרה עם החסם
ב) יצירת קומפלקס יציב עם מולקולת החסם בזרם הדם
ג) גירוי ישיר של שחרור ACh מקצה העצב הפרה-סינפטי
ד) שינוי מבני של הקולטן הפוסט-סינפטי למצב פעיל
א' (נכון): נגוסטיגמין מעכב את האנזים אצטילכולין אסטראז, מה שמונע את פירוק האצטילכולין (ACh). כתוצאה מכך, ריכוז ה-ACh במרווח הסינפטי עולה משמעותית. ריכוז גבוה זה של אגוניסט (ACh) מתחרה ביעילות עם האנטגוניסט (החסם הלא-מקטב) על אתרי הקישור בקולטן, מה שמוביל להיפוך החסם.
ב' (שגוי): זהו מנגנון הפעולה של סוגמדקס.
ג', ד' (שגויים): אלו אינם מנגנוני הפעולה העיקריים של נגוסטיגמין.
נגוסטיגמין מעכב את האנזים המפרק אצטילכולין
ריכוז האצטילכולין במרווח הסינפטי עולה
אצטילכולין מתחרה עם החסם על אתרי הקישור
החסם מסולק מהקולטן והולכה עצבית-שרירית מתחדשת
א) דפולריזציה של קולטני אצטילכולין פוסט-סינפטיים בשריר
ב) דפולריזציה של קולטנים ניקוטיניים פרה-סינפטיים בקצה העצב המוטורי
ג) שפעול ישיר של תעלות נתרן בממברנת השריר
ד) עיכוב זמני של אצטילכולין אסטראז
מנגנון הפסיקולציות
View more
א) ירידה במספר קולטני האצטילכולין (downregulation)
ב) עלייה במספר הקולטנים הפוסט-סינפטיים (upregulation) לאצטילכולין
ג) ירידה בייצור אצטילכולין בקצה העצב
ד) רגישות יתר של האנזים אצטילכולין אסטראז
ב' (נכון): במצבים פתולוגיים כמו ספסיס, כוויות, חוסר תנועה ושימוש כרוני בחסמי שרירים, קולטני ה-AChR עוברים upregulation, עם הופעה מחודשת של איזופורמים עובריים ו-α7. שינוי זה, המכונה "upregulation", גורם לעמידות (חוסר רגישות) לחסמים לא-מקטבים.
א' (שגוי): downregulation יגרום לרגישות יתר (כמו במייסתניה גרביס).
ג', ד' (שגויים): אלו אינם המנגנונים העיקריים לעמידות ל-NDMRs במצב זה.
עלייה של עד פי 5 במספר קולטני האצטילכולין על פני ממברנת השריר
אחוז גבוה מהקולטנים החדשים הם מהסוג העוברי (γ) או α7
נדרש מינון כפול או יותר של חסם שרירים להשגת אותה רמת שיתוק
א) מונואמין אוקסידאז
ב) אצטילכולין אסטראז
ג) כולין אצטילטרנספראז
ד) פסאודו-כולין אסטראז
ב' (נכון): מחלות נרכשות הקשורות לכולין-אסטראזות כוללות עיכוב כרוני של אצטילכולין אסטראז על ידי חומרי הדברה אורגנו-פוספטיים או גז עצבים. עיכוב האנזים גורם להצטברות אצטילכולין ולהפעלת יתר של המערכת הכולינרגית, מה שמוביל לתסמינים כמו חולשת שרירים.
א', ג' (שגויים): אלו אנזימים שאינם רלוונטיים למנגנון זה.
ד' (שגוי): פסאודו-כולין אסטראז (בפלזמה) מפרק סוקצינילכולין, אך האנזים הקריטי בצומת הוא אצטילכולין אסטראז.
הסימנים הקליניים נובעים מהפעלת יתר של המערכת הכולינרגית וניתנים לזכירה באמצעות הקיצור SLUDGE:
הטיפול כולל:
א) עמידות מוגברת
ב) רגישות מוגברת
ג) משך פעולה קצר יותר באופן משמעותי
ד) היעדר תופעת דהייה (fade)
ב' (נכון): תינוקות, במיוחד יילודים ותינוקות עד גיל שנה, מפגינים רגישות מוגברת לחסמי שרירים לא-מקטבים (Non-depolarizing Muscle Relaxants – NDMRs) בהשוואה למבוגרים. תגובה זו נובעת ממורפולוגיה ופיזיולוגיה ייחודית של צומת העצב-שריר (NMJ) שעדיין אינה מפותחת במלואה.
מורפולוגיה לא בשלה של צומת העצב-שריר בתינוקות: צומת העצב-שריר ביילודים ותינוקות שונה משמעותית מזו של מבוגרים. במבוגרים, הממברנה הפוסט-סינפטית מאופיינת בקפלים רבים וצפופים ("Junctional folds") המגדילים באופן ניכר את שטח הפנים ואת צפיפות קולטני האצטילכולין (AChRs). לעומת זאת, בתינוקות ובמיוחד ביילודים, קפלים אלו מועטים או כמעט אינם קיימים (כמו "שטח פנים שטוח"), והם מאופיינים במרווח סינפטי רחב יותר ומספר מופחת של קולטני AChRs. קולטנים אלו מורכבים ברובם מתת-יחידות גמא (γ) במקום תת-יחידות אפסילון (ε) הנפוצות במבוגרים, מה שתורם לתכונות פרמקולוגיות שונות.
השוואה למייסתניה גרביס: מצב זה דומה מבחינה תפקודית לזה הנראה בחולי מייסתניה גרביס (Myasthenia Gravis). במייסתניה גרביס, קיים הרס או חסימה אוטואימונית של קולטני AChRs, מה שמוביל למספר מופחת של קולטנים תפקודיים. בדומה לכך, אצל תינוקות, גם אם הקולטנים אינם נהרסים, מספרם המופחת והמבנה הלא בשל מובילים למצב של "שולי בטיחות" (Safety Margin) נמוך יותר בהולכה העצבית-שרירית. המשמעות היא שכמות קטנה יותר של חסם שרירים נדרשת כדי לגרום לחסימה משמעותית של ההולכה.
התפתחות צומת העצב-שריר ומשמעויות קליניות: צומת העצב-שריר ממשיך להתפתח ולהבשיל בהדרגה. הבשלת המורפולוגיה של ה-NMJ והעלייה בצפיפות קולטני ה-AChRs מתרחשת בעיקר במהלך השנה הראשונה לחיים. בתינוקות בני חודש, בשלות זו עדיין נמוכה. לכן, עבור NDMRs, נדרשת הפחתת מינון משמעותית (לעיתים קרובות ב-30-50% מהמינון המקובל למבוגרים), וכן יש לצפות למשך פעולה ארוך יותר ביחס למינון הניתן. ניטור קפדני של ההולכה העצבית-שרירית (Neuromuscular Monitoring) באמצעות מכשירים ייעודיים הוא קריטי בטיפול בתינוקות אלו.
א', ג', ד' (שגויים): הציפייה היא לתגובה מוגברת וממושכת יותר יחסית למינון, ולא לעמידות מוגברת (א') או משך פעולה קצר יותר (ג'). היעדר תופעת דהייה (ד') אינו המאפיין הצפוי, אלא להיפך – תופעת הדהייה תבוא לידי ביטוי בהתאם לחומר שניתן.
א) חסם שלב I (Phase I block)
ב) פוטנציאציה פוסט-טטנית (PTP)
ג) חסם שלב II (Phase II block)
ד) דה-סנסיטיזציה של הקולטן
ג' (נכון): חסם שלב II הוא תופעה מורכבת הנגרמת כאשר חומר מקטב ניתן בריכוזים גבוהים מהרגיל או נשאר בצומת זמן רב. הוא מאופיין ב"דהייה" טיפוסית של תגובת השריר, בדומה למה שנראה עם חסמים לא-מקטבים.
א' (שגוי): חסם שלב I הוא החסם המקטב הראשוני, ללא דהייה.
ב' (שגוי): PTP היא הגברת תגובה לאחר טטנוס.
ד' (שגוי): דה-סנסיטיזציה היא רק אחד המרכיבים של חסם שלב II המורכב.
מיד לאחר מתן סוקצינילכולין, מתרחשת דפולריזציה מתמשכת של קצה הלוחית המוטורית. אין דהייה בתגובת TOF.
לאחר מינון גבוה או חשיפה ממושכת, מתחילים להופיע שינויים במאפייני החסם.
בדיקת התנגדות מול התרופה.
מופיעה דהייה בתגובת TOF, בדומה לחסם לא-מקטב. החסם ניתן להיפוך חלקי על ידי אנטיכולין-אסטראזים.
א) בקולטן הבוגר יש תת-יחידה ε, בעוד שבקולטן העוברי יש תת-יחידה γ
ב) בקולטן הבוגר יש שלוש תת-יחידות α, בעוד שבקולטן העוברי יש שתיים
ג) הקולטן הבוגר מורכב מארבע תת-יחידות, והעוברי מחמש
ד) בקולטן העוברי יש תת-יחידה β, בעוד שבקולטן הבוגר יש תת-יחידה δ
א' (נכון): ההבדל המולקולרי המרכזי בין שני סוגי הקולטנים הוא בתת-יחידה אחת. הקולטן הבוגר (mature, junctional) מורכב משתי תת-יחידות α1, ואחת מכל אחת מהתת-יחידות β1, δ ו-ε. הקולטן העוברי (immature, fetal) מורכב משתי תת-יחידות α1, ואחת מכל אחת מהתת-יחידות β1, δ ו-γ. כלומר, תת-יחידה γ מוחלפת בתת-יחידה ε במהלך ההתבגרות.
ב', ג', ד' (שגויים): אלו אינם ההבדלים המבניים הנכונים.
מבנה: 2α1, 1β1, 1δ, 1γ
מאפיינים: זמן פתיחת תעלה ארוך יותר, הולכה יונית נמוכה יותר
מבנה: 2α1, 1β1, 1δ, 1ε
מאפיינים: זמן פתיחת תעלה קצר יותר, הולכה יונית גבוהה יותר
א) ריכוז גבוה במיוחד של אצטילכולין אסטראז בשרירים אלו
ב) היעדר קולטני אצטילכולין פרה-סינפטיים בשרירים אלו
ג) הם שרירים טוניים, מעוצבבים בריבוי נקודות, והקולטנים שלהם אינם עוברים דה-סנסיטיזציה מהירה
ד) כניסה מוגברת של יוני כלוריד הגורמת להתכווצות
ג' (נכון): שרירי העין החיצוניים הם שרירים טוניים, ובניגוד לשרירי שלד אחרים, הם מעוצבבים בריבוי צמתים עצב-שריר לאורך כל סיב. הם יכולים לקיים התכווצות יציבה, או contracture. הם מכילים סוג מיוחד של קולטן שאינו עובר דה-סנסיטיזציה בנוכחות מתמשכת של אגוניסטים. כתוצאה מכך, תופעת ה"אקומודציה" שגורמת לשיתוק בשרירים אחרים אינה מתרחשת.
א', ב', ד' (שגויים): אלו אינם ההסברים הפיזיולוגיים הנכונים לתופעה זו.
א) דלדול מאגרי האצטילכולין בקצה העצב
ב) דה-סנסיטיזציה של הקולטנים הפוסט-סינפטיים
ג) הצטברות סידן בקצה העצב המוטורי הגורמת לשחרור מוגבר של אצטילכולין
ד) חסימה זמנית של תעלות אשלגן בקצה העצב
ג' (נכון): במהלך גירוי טטני (בתדירות גבוהה), יוני סידן נכנסים לקצה העצב עם כל גירוי, אך הם מצטברים מכיוון שהם אינם מסולקים באותה מהירות שבה העצב מגורה. ריכוז הסידן הגבוה גורם לכך שגירוי עוקב (לאחר הטטנוס) משחרר כמות גדולה מהרגיל של אצטילכולין. ה-ACh העודף מתגבר זמנית על החסם וגורם לעלייה האופיינית בגודל התגובה השרירית.
א', ב', ד' (שגויים): אלו תופעות שאינן מסבירות את הגברת התגובה לאחר הטטנוס.
גירוי עצבי בתדירות גבוהה (50 הרץ) למשך מספר שניות
יוני סידן נכנסים לקצה העצב ומצטברים בריכוז גבוה
גירוי עוקב משחרר כמות גדולה יותר של אצטילכולין
תגובת השריר לגירוי בודד מוגברת זמנית
א) לקולטנים עובריים יש זמן פתיחת תעלה ממוצע ארוך יותר
ב) לקולטנים עובריים יש הולכה יונית (conductance) גבוהה יותר
ג) קולטנים בוגרים מאפשרים רק כניסת נתרן, ועובריים רק יציאת אשלגן
ד) קולטנים בוגרים אינם מגיבים לסוקצינילכולין
א' (נכון): לקולטנים העובריים (המכילים תת-יחידה γ) יש זמן פתיחת תעלה ממוצע ארוך פי 2 עד 10 מזה של קולטנים בוגרים (המכילים תת-יחידה ε). כאשר יש ריבוי של קולטנים עובריים על פני שטח גדול של השריר, וסוקצינילכולין מפעיל אותם, זמן הפתיחה הממושך מאפשר דליפה ניכרת ומתמשכת של אשלגן מתאי השריר.
ב' (שגוי): למעשה, לקולטנים העובריים יש הולכה יונית (conductance) נמוכה יותר.
ג' (שגוי): כל הקולטנים מאפשרים מעבר קטיונים, כולל נתרן ואשלגן.
ד' (שגוי): כל הקולטנים מגיבים לסוקצינילכולין.
א) על ידי דלדול מהיר של מאגרי האצטילכולין הפרה-סינפטיים
ב) על ידי גרימת דפולריזציה מתמשכת של קצה הלוחית המוטורית, המובילה לאינאקטיבציה של תעלות נתרן סמוכות
ג) על ידי חסימה ישירה של תעלות היונים של קולטן ה-AChR לאחר קישור ראשוני
ד) על ידי פירוק מהיר לסוקצינילמונוכולין, שהוא אנטגוניסט חזק
ב' (נכון): סוקצינילכולין, שאינו מתפרק במהירות, גורם לדפולריזציה מתמשכת של קצה הלוחית המוטורית. דפולריזציה זו משפיעה על תעלות הנתרן באזור הפרי-ג'נקשיונל: היא גורמת לשערי האינאקטיבציה שלהן להיסגר. כל עוד הדפולריזציה נמשכת, תעלות הנתרן נשארות במצב אינאקטיבי ואינן יכולות להעביר יונים, מה שמונע התפשטות של פוטנציאל פעולה לאורך השריר וחוסם את ההולכה. תופעה זו נקראת accommodation.
א', ג', ד' (שגויים): אלו אינם המנגנונים של חסם שלב I.
סוקצינילכולין נקשר לקולטני אצטילכולין ופועל כאגוניסט
פתיחת תעלות יונים וכניסת נתרן גורמות לדפולריזציה של קצה הלוחית המוטורית
בשל פירוק איטי, סוקצינילכולין גורם לדפולריזציה ממושכת
תעלות הנתרן באזור הפרי-ג'נקשיונל עוברות אינאקטיבציה ואינן יכולות להעביר יונים, מה שמונע התפשטות של פוטנציאל פעולה לאורך השריר וחוסם את ההולכה
א) בריכוזים גבוהים, מעכבי כולין-אסטראז חוסמים בעצמם את תעלות היונים
ב) ריכוז החסם הלא-מקטב גבוה מדי, וה-ACh המצטבר אינו מסוגל להתחרות בו ביעילות
ג) בחסם עמוק, כל מאגרי ה-ACh הפרה-סינפטיים כבר התרוקנו
ד) בחסם עמוק, מתרחשת דה-סנסיטיזציה מלאה ובלתי הפיכה של הקולטנים
ב' (נכון): האינטראקציה בין אגוניסטים (ACh) ואנטגוניסטים (NDMR) היא תחרותית ותלויה בריכוז היחסי ובאפיניות הקישור של כל חומר. שיתוק הנגרם על ידי ריכוזים גבוהים של חסם שרירים קשה יותר להיפוך. לאחר מינונים גדולים של NDMRs, מעכבי כולין-אסטראז עלולים להיות לא יעילים עד שריכוז החסם באזור הצומת יורד לרמה נמוכה יותר. זוהי הסיבה המולקולרית להמלצה לא לתת אנטיכולין-אסטראזים בשלב של חסם עמוק.
א', ג', ד' (שגויים): אלו אינם ההסברים העיקריים לחוסר היעילות.
בחסם עמוק, כ-90% מהקולטנים חסומים על ידי החסם הלא-מקטב
רק כ-10% מהקולטנים פנויים לקישור אצטילכולין
יעילות מעכבי כולין-אסטראז בחסם עמוק נמוכה משמעותית
א) קולטנים אלו עוברים דה-סנסיטיזציה מהירה בנוכחות NDMRs
ב) לקולטני α7 AChR יש אפיניות נמוכה יותר לחסמים לא-מקטבים
ג) קולטני α7 AChR גורמים לפירוק מוגבר של NDMRs במרווח הסינפטי
ד) קולטני α7 AChR נמצאים רק בקצה העצב ואינם רלוונטיים לחסם פוסט-סינפטי
ב' (נכון): לקולטני α7 AChR בשריר, המתבטאים במצבים פתולוגיים, יש אפיניות נמוכה יותר לאנטגוניסטים, כולל פנקורוניום, רוקורוניום, אטרקוריום או α-bungarotoxin. לכן, נדרשים ריכוזים גבוהים יותר של תרופות אלו כדי לחסום דפולריזציה הנגרמת על ידי אגוניסט. תכונה זו עשויה להסביר חלק מהעמידות לחסמי שרירים.
א', ג' (שגויים): אלו אינם המנגנונים המוצעים.
ד' (שגוי): קולטנים אלו מתבטאים גם פוסט-סינפטית בשריר במצבים פתולוגיים.
א) חסם תחרותי מתרחש באתר הקישור של ACh והפיך על ידי אנטיכולין-אסטראזים, בעוד שחסם תעלה אינו באתר הקישור ואינו הפיך על ידם
ב) חסם תחרותי נגרם רק על ידי NDMRs, בעוד שחסם תעלה נגרם רק על ידי חומרים מקטבים
ג) חסם תחרותי חוסם את התעלה במצב פתוח, וחסם תעלה חוסם אותה במצב סגור
ד) אין הבדל מהותי, שני המונחים מתארים את אותו המנגנון
חסם תחרותי
View more
א) הוא גורם לדלדול בלתי הפיך של מאגרי האצטילכולין
ב) הוא גורם לנזק מבני ישיר לנוירון המוטורי
ג) הוא יוצר מצב של "דנרבציה כימית" המוביל ל-upregulation של קולטני AChR פוסט-סינפטיים
ד) הוא גורם לעיכוב כרוני של ייצור אצטילכולין אסטראז
ג' (נכון): מתן NDMRs למשך 24 שעות או יותר יכול להשפיע על הקולטנים הפוסט-סינפטיים ולדמות מצב של דנרבציה. מצב זה, המכונה "דנרבציה כימית", מתבטא ב-upregulation (עלייה במספר) של הקולטנים הפוסט-סינפטיים, בדומה למה שקורה לאחר פגיעה עצבית פיזית.
א', ב', ד' (שגויים): אלו אינם המנגנונים המתוארים למצב זה.
חסמי שרירים לא-מקטבים חוסמים את קולטני האצטילכולין לאורך זמן, מונעים את הפעלתם הטבעית.
היעדר הפעלה של הקולטנים מדמה מצב של דנרבציה פיזית, למרות שהעצב עצמו שלם.
השריר מגיב בהגדלת מספר הקולטנים, כולל ביטוי של קולטנים עובריים וα7.
התוצאה היא עמידות הדרגתית לחסמי שרירים, הדורשת מינונים גבוהים יותר.
א) יש לו מספר כפול של קולטני אצטילכולין פוסט-סינפטיים
ב) הבעיה העיקרית היא שחרור מופחת של אצטילכולין, מה שמפחית את שולי הבטיחות של ההולכה העצבית
ג) תעלות היונים של קולטני ה-AChR שלו נשארות פתוחות לזמן ארוך יותר
ד) האנזים אצטילכולין אסטראז שלו פעיל יתר על המידה
ב' (נכון): בתסמונת למברט-איטון, הפגם העיקרי הוא ירידה בשחרור טרנסמיטר, מה שמוביל לדפולריזציה לא מספקת וחולשת שרירים. חולים אלו מפגינים רגישות מוגברת לחסמים מקטבים ולא-מקטבים. שולי הבטיחות של ההולכה שלהם נמוכים, ולכן כל הפרעה נוספת להולכה היא בעלת השפעה עמוקה.
א', ג', ד' (שגויים): אלו אינם המאפיינים הפתופיזיולוגיים של התסמונת.
נוגדנים כנגד תעלות סידן מסוג P/Q בקצה העצב המוטורי מפחיתים את כניסת הסידן ואת שחרור האצטילכולין.
כמות האצטילכולין המשתחררת קטנה מהרגיל, מה שמפחית את שולי הבטיחות של ההולכה העצבית-שרירית.
כל הפרעה נוספת להולכה, כמו חסמי שרירים, גורמת להשפעה מוגברת בשל שולי הבטיחות הנמוכים.
א) היכולת של השריר להתכווץ גם ללא אצטילכולין
ב) העובדה שכמות ה-ACh המשוחררת והקולטנים הזמינים גדולה בהרבה מהנדרש להפעלת השריר
ג) הזמן שלוקח לאצטילכולין אסטראז לפרק את ה-ACh
ד) מספר תאי השריר שאינם מעוצבבים ומשמשים כרזרבה
ב' (נכון): המערכת חזקה מאוד: האות נישא על ידי יותר מולקולות טרנסמיטר מהנדרש, והן מעוררות תגובה גדולה מהנדרש. כמות ה-ACh המשוחררת (כ-200 קוונטות) וכמות הקולטנים המופעלים (כ-500,000) גדולה בהרבה מהסף הדרוש ליצירת פוטנציאל פעולה בשריר. עודף זה מכונה "שולי הבטיחות" של ההולכה.
א', ג', ד' (שגויים): אלו אינם מגדירים את מושג שולי הבטיחות.
בגירוי עצבי רגיל משתחררות כ-200 קוונטות של אצטילכולין
כ-500,000 קולטני אצטילכולין זמינים בצומת העצב-שריר
נדרשת חסימה של כ-75% מהקולטנים כדי לראות חולשה קלינית
יחס של פי 4 בין כמות הקולטנים הזמינים לכמות הנדרשת להולכה
א) חסימה של קולטנים פוסט-סינפטיים בלבד
ב) דלדול מאגרי האצטילכולין בקצה העצב
ג) חסימה סימולטנית של קולטני אצטילכולין פרה-סינפטיים ופוסט-סינפטיים
ד) דה-סנסיטיזציה הדרגתית של הקולטנים הפוסט-סינפטיים
ג' (נכון): המנגנון של דהייה בשריר במהלך גירוי עצבי חוזרני לאחר מתן NDMRs נובע מחסימה סימולטנית של קולטני AChR פרה-סינפטיים ופוסט-סינפטיים. חסימת הקולטנים הפרה-סינפטיים פוגעת בגיוס ושחרור ה-ACh בגירויים עוקבים.
א' (שגוי): דהייה יכולה להיראות גם כאשר רק הקולטנים הפוסט-סינפטיים חסומים (כמו במייסתניה גרביס), אך עם NDMRs המנגנון מערב גם את הצד הפרה-סינפטי.
ב', ד' (שגויים): אלו אינם ההסברים העיקריים לדהייה הנגרמת על ידי NDMRs.
חסמי שרירים חוסמים קולטני אצטילכולין בקצה העצב
נפגע המנגנון המגביר את שחרור האצטילכולין בגירויים חוזרים
כמות האצטילכולין המשתחררת בגירויים עוקבים פוחתת
תגובת השריר נחלשת בהדרגה עם כל גירוי עוקב
א) היא מכילה רק קולטני α7 AChR
ב) יש בה עודף של האנזים אצטילכולין אסטראז
ג) המבנה שלה פחות מפותח: פחות קפלים סינפטיים, מרווח רחב יותר ומספר מופחת של AChRs
ד) היא מעוצבבת על ידי מספר רב של עצבים שמתחרים זה בזה
ג' (נכון): הממברנה הפוסט-סינפטית של היילוד אינה מפותחת, עם כמעט אפס קפלים סינפטיים, מרווח סינפטי מורחב, ומספר מופחת של קולטני AChR. מורפולוגית, היא אינה שונה בהרבה מזו של חולה מייסתניה גרביס. כתוצאה מכך, ההולכה אינה יעילה באותה מידה כמו במבוגר, מה שמסביר את הרגישות המוגברת ל-NDMRs.
א', ב', ד' (שגויים): אלו אינם המאפיינים של צומת העצב-שריר ביילוד.
א) MEPPs הם תוצאה של קשירת מולקולת ACh בודדת לקולטן
ב) MEPPs נוצרים משחרור ספונטני של "חבילות" אחידות בגודלן, או קוונטות, של ACh
ג) MEPPs הם פוטנציאלי הפעולה של הנוירון המוטורי
ד) תאוריית הקוונטה מסבירה רק את פוטנציאל קצה הלוחית המושרה על ידי גירוי, לא MEPPs
פוטנציאלי קצה לוחית מיניאטוריים (MEPPs)
View more
א) פירוק מוחלט של כל מולקולות הסוקצינילכולין בצומת
ב) מעבר של הקולטנים למצב של רגישות-יתר (hypersensitivity)
ג) שילוב של אפקטים פרה-סינפטיים, פוסט-סינפטיים ודה-סנסיטיזציה של הקולטנים
ד) חסימה בלתי הפיכה של האנזים אצטילכולין אסטראז
ג' (נכון): חסם שלב II הוא תופעה מורכבת ומשתנה. הוא אינו נובע ממנגנון יחיד, אלא משילוב של השפעות של ריכוזים גבוהים של החסם המקטב על מבנים פרה-סינפטיים, השפעות פוסט-סינפטיות (כולל דה-סנסיטיזציה של קולטנים), והשפעות משניות על ההומאוסטזיס של השריר והעצב. דה-סנסיטיזציה של קולטנים היא רק אחת מהתופעות התורמות לתהליך.
א', ב', ד' (שגויים): אלו אינם ההסברים המקובלים למעבר לחסם שלב II.
הקולטנים עוברים למצב לא-פעיל למרות נוכחות האגוניסט
פגיעה בשחרור אצטילכולין בגירויים חוזרים
שינויים בריכוזי יונים תוך-תאיים וחוץ-תאיים
חסימה פיזית של תעלות היונים במצב פתוח
שינויים בתכונות החשמליות של ממברנת השריר
א) היא מולקולה גדולה שחוסמת פיזית את תעלת היונים
ב) מבחינה מבנית, היא מורכבת משתי מולקולות אצטילכולין המחוברות זו לזו
ג) היא זהה במבנה לנוראפינפרין, מה שמסביר את תופעות הלוואי הסימפטטיות שלה
ד) המבנה הסטרואידיאלי שלה מאפשר לה להיכנס לתוך התא ולפעול על הגרעין
ב' (נכון): מבחינה מבנית, סוקצינילכולין דומה מאוד לליגנד הטבעי אצטילכולין (ACh) ומורכב משתי מולקולות ACh המחוברות זו לזו. לכן, אין זה מפתיע שסוקצינילכולין יכול לחקות את השפעות ה-ACh ולפעול כאגוניסט בקולטנים שלו.
א', ג', ד' (שגויים): אלו תיאורים מבניים שגויים של המולקולה.
א) קידום דה-סנסיטיזציה של הקולטן
ב) חסימת תעלת היונים הפתוחה של הקולטן (open-channel block)
ג) הגברת הפעילות של אצטילכולין אסטראז
ד) שינוי נזילות הממברנה הליפידית סביב הקולטן
ג' (נכון): פעולות לא-קלאסיות הן כאלו שאינן תחרות באתר הקישור של ACh. מנגנונים כאלה כוללים קידום דה-סנסיטיזציה של הקולטן, חסימת תעלות, ושינויים בסביבה הליפידית של הממברנה. הגברת הפעילות של אצטילכולין אסטראז תחליש את ההולכה על ידי פירוק מהיר יותר של ACh, אך זהו מנגנון הקשור למטבוליזם של הטרנסמיטר הקלאסי ולא פעולה ישירה ולא-קלאסית על הקולטן.
א', ב', ד' (שגויים): אלו הם דוגמאות למנגנונים לא-קלאסיים.
אלו הם מנגנונים שאינם מערבים תחרות ישירה באתר הקישור של אצטילכולין:
מנגנונים המערבים אינטראקציה ישירה עם אצטילכולין או הקולטן שלו:
א) הם מונעים את הקישור של סוקצינילכולין לקולטנים הפוסט-סינפטיים
ב) הם חוסמים את הקולטנים הניקוטיניים הפרה-סינפטיים שעליהם פועל סוקצינילכולין כדי לגרום לירי עצבי
ג) הם מאיצים את הפירוק של סוקצינילכולין על ידי פסאודו-כולין אסטראז
ד) הם גורמים לדה-סנסיטיזציה של קצה העצב
ב' (נכון): פסיקולציות הנגרמות על ידי סוקצינילכולין ניתנות למניעה על ידי NDMRs. מכיוון שפסיקולציה היא התכווצות סינכרונית של יחידה מוטורית שלמה ורק העצב יכול לסנכרן זאת, הוסק שסוקצינילכולין פועל גם על קצה העצב. NDMRs מונעים את פעולת האגוניסט (סוקצינילכולין) על ידי קשירה לאותו קולטן פרה-סינפטי ומניעת הדפולריזציה (הירי).
א', ג', ד' (שגויים): אלו אינם המנגנונים שבאמצעותם NDMRs מונעים פסיקולציות.
א) מאגר אחד מכיל ACh והשני מכיל דופמין
ב) יש מאגר "זמין לשחרור" הקרוב לממברנה ומאגר "רזרבי" הקשור לשלד התא
ג) מאגר אחד משמש להולכה מהירה והשני להולכה איטית
ד) מאגר אחד משחרר קוונטות גדולות והשני קטנות
מאגר זמין לשחרור (VP2)
View more
א) כוויות נרחבות
ב) חוסר תנועה (immobilization) ממושך
ג) תת-תזונה (malnutrition)
ד) ספסיס
ג' (נכון): במצבים פתולוגיים מסוימים כמו דנרבציה, שבץ, ספסיס, כוויות, חוסר תנועה ושימוש כרוני ב-NDMRs, קולטני ה-AChR עוברים upregulation, עם ביטוי מוגבר של האיזופורם העוברי. לעומת זאת, האיזופורם העוברי אינו נצפה בקטבוליזם ובדלדול שרירים המתרחשים בתת-תזונה.
א', ב', ד' (שגויים): אלו הם גורמים ידועים ל-upregulation.
א) על פני כל ממברנת השריר בצפיפות אחידה
ב) בכתפי הקפלים, לצד קולטני האצטילכולין
ג) בעומק הקפלים של צומת העצב-שריר
ד) אך ורק על ממברנת העצב הפרה-סינפטי
ג' (נכון): בעוד שקולטני האצטילכולין (AChRs) ממוקמים בצפיפות גבוהה על "כתפי" הקפלים של פני השטח הגליים של השריר בצומת, תעלות הנתרן, המפיצות את גל הדפולריזציה, ממוקמות בעומק הקפלים. מיקום זה מופיע באיור 11.1D.
א', ב', ד' (שגויים): אלו מיקומים שגויים על פי המודל המורפולוגי.
ממוקמים בצפיפות גבוהה על "כתפי" הקפלים הסינפטיים, קרוב למרווח הסינפטי
ממוקמות בעומק הקפלים הסינפטיים, רחוק יותר מהמרווח הסינפטי
מעוגן לממברנה הבזאלית במרווח הסינפטי
א) שתי α1, אחת β1, אחת δ, ואחת γ
ב) חמש תת-יחידות α7
ג) שתי α1, אחת β1, אחת δ, ואחת ε
ד) שתי α1, שתי β1, ואחת δ
ג' (נכון): קולטן האצטילכולין הבוגר (mature, junctional) מורכב מתת-יחידות α1, β1, δ ו-ε. הוא מכיל שתי תת-יחידות מסוג α1 ואחת מכל אחת מהאחרות. קומפוזיציה זו מופיעה באיור 11.4.
א' (שגוי): זוהי הקומפוזיציה של הקולטן העוברי (fetal).
ב' (שגוי): זוהי הקומפוזיציה של הקולטן הנוירונלי α7.
ד' (שגוי): זוהי קומפוזיציה שאינה מתוארת.
תרשים זה מציג את הרכב תת-היחידות בקולטן האצטילכולין הבוגר. הקולטן מורכב מחמש תת-יחידות: שתי תת-יחידות α1 ואחת מכל אחת מהתת-יחידות β1, δ ו-ε. תת-היחידות מסודרות במבנה טבעתי סביב תעלת יונים מרכזית.
א) אחת
ב) שתיים
ג) שלוש
ד) ארבע
ב' (נכון): שתי תת-יחידות ה-α של הקולטן חייבות להיות תפוסות בו-זמנית על ידי אגוניסט כדי שהתעלה תיפתח. אם רק אתר קישור אחד תפוס, התעלה נשארת סגורה. עובדה זו מודגמת באיור 11.5 והיא הבסיס לחסימה תחרותית.
א', ג', ד' (שגויים): נדרשות בדיוק שתי מולקולות לפתיחת התעלה.
כאשר אין אגוניסט קשור, או כאשר רק מולקולה אחת קשורה, תעלת היונים נשארת סגורה.
כאשר שתי מולקולות אצטילכולין נקשרות בו-זמנית לשתי תת-יחידות ה-α, מתרחש שינוי קונפורמציה ותעלת היונים נפתחת.
א) פנילאפרין
ב) הפרין
ג) סבופלורן
ד) אינסולין
ג' (נכון): קופסה 11.1 מפרטת רשימה של תרופות שיכולות לגרום או לקדם דה-סנסיטיזציה של קולטנים ניקוטיניים בשריר. הרשימה כוללת חומרי הרדמה נדיפים כמו הלותאן, סבופלורן ואיזופלורן, וכן ברביטורטים, אגוניסטים, חומרי הרדמה מקומית ועוד.
א', ב', ד' (שגויים): תרופות אלו אינן מופיעות ברשימה כגורמות לדה-סנסיטיזציה.
דה-סנסיטיזציה של קולטני AChR על ידי תרופות אלו עשויה להגביר את ההשפעה של חסמי שרירים ולהאריך את משך פעולתם. יש לקחת זאת בחשבון בעת שילוב תרופות אלו עם חסמי שרירים.
א) התעבות של קצה העצב והעמקת הקפלים הסינפטיים
ב) פרגמנטציה של צברי הקולטנים (AChR clusters) והיעשות הקפלים רדודים
ג) עלייה דרמטית בצפיפות קולטני ה-AChR
ד) חזרה מלאה למבנה דמוי-פלאק של יילוד
ב' (נכון): איור 11.10 מציג את השינויים המורפולוגיים המתרחשים בצומת העצב-שריר עם הגיל. אצל קשישים (Aged), נצפית פרגמנטציה של צברי ה-AChR, הקפלים הסינפטיים נעשים רדודים יותר, צפיפות הקולטנים אינה סדירה, קצה העצב נהיה דק יותר, ויש פלישה מוגברת של תאי שוואן.
א', ג', ד' (שגויים): אלו אינם השינויים האופייניים להזדקנות ה-NMJ.
מבנה פשוט דמוי פלאק, מרווח סינפטי רחב, מיעוט קפלים סינפטיים, מספר מופחת של קולטנים
מבנה מפותח היטב, קפלים סינפטיים עמוקים, צפיפות גבוהה של קולטנים, מרווח סינפטי צר
פרגמנטציה של צברי הקולטנים, קפלים סינפטיים רדודים, קצה עצב דק יותר, פלישה מוגברת של תאי שוואן
א) הוא מסונתז בנוירון המוטורי ומופרש מקצה העצב
ב) הוא מסונתז בשריר מתחת לקצה הלוחית המוטורית
ג) הוא מיוצר על ידי תאי שוואן המכסים את הצומת
ד) הוא מגיע מזרם הדם ונקשר לממברנה הבזאלית
ב' (נכון): האנזים אצטילכולין אסטראז בצומת הוא חלבון מהצורה האסימטרית A12 המיוצר בשריר, מתחת לקצה הלוחית המוטורית. האנזים מופרש מהשריר אך נשאר קשור אליו על ידי גבעולי קולגן המעוגנים לממברנה הבזאלית.
א', ג', ד' (שגויים): אלו אינם המקורות של האנזים בצומת.
א) הם גורמים לפיזור אקראי של קולטני AChR על פני השריר
ב) הם מעכבים את הסינתזה של קולטני AChR בוגרים
ג) הם גורמים להתקבצות (clustering) וייצוב של קולטני AChR באזור הסינפטי
ד) הם אחראים אך ורק להישרדות תאי השוואן
ג' (נכון): גורמי גדילה המופרשים מהעצב, כולל אגרין ו-ARIA/נוירגולין, גורמים לקולטנים להתקבץ באזור התת-סינפטי ומעודדים את ביטוי האיזופורם הבוגר. אגרין מגרה התמיינות פוסט-סינפטית, בעוד שנוירגולין מעורב בהחלפת תת-היחידה γ ב-ε.
א', ב' (שגויים): פעולתם היא הפוכה, הם מארגנים ומבגרים את הצומת.
ד' (שגוי): נוירגולין חיוני גם להישרדות תאי שוואן, אך זהו אינו תפקידם היחיד.
אגרין ונוירגולינים מופרשים מקצה העצב המוטורי
אגרין גורם להתקבצות קולטני AChR באזור הסינפטי
נוירגולין מעודד החלפת תת-יחידה γ בתת-יחידה ε
התפתחות צומת עצב-שריר בוגרת ויעילה
א) "kiss and run" הוא שחרור מלא, ו"stranded" הוא חלקי
ב) ב"kiss and run" השלפוחית נשארת פתוחה לזמן קצר ואינה מתמזגת לחלוטין, בעוד שב-"stranded" היא מתמזגת לחלוטין ונדרש גירוי נוסף להחזרתה
ג) "kiss and run" מתרחש רק במאגר הרזרבי, ו"stranded" רק במאגר הזמין לשחרור
ד) אין הבדל, אלו מונחים נרדפים
מחזור "Kiss and Run"
View more
א) סרקופניה נגרמת אך ורק מירידה בפעילות גופנית ואינה קשורה ל-NMJ
ב) סרקופניה, אובדן מסת שריר וכוח, מתרחשת במקביל לשינויים דמויי-דנרבציה בצומת העצב-שריר
ג) סרקופניה גורמת לעלייה ביעילות ההולכה ב-NMJ כפיצוי
ד) סרקופניה אינה משפיעה על המורפולוגיה של ה-NMJ אלא רק על השריר עצמו
ב' (נכון): עם העלייה בתוחלת החיים, שינויים אופייניים הקשורים להזדקנות הם אובדן הדרגתי של מסת גוף רזה וכוח, המכונה סרקופניה. שינויים סרקופניים אלה מתרחשים במקביל לשינויים דמויי-דנרבציה בסינפסה ושינויים באיתות האנאבולי בתוך השריר.
א', ג', ד' (שגויים): ישנו קשר מבוסס היטב בין תהליכי ההזדקנות בשריר ובצומת העצב-שריר.
מנגנוני חסם עצב-שריר: שאלות ותשובות